דב פוקס מספר על תחביבו – אמנות דיגיטלית: אני מהנדס אווירונאוטיקה בגימלאות, בעל תואר ראשון ושני מהטכניון. כשפרשתי בגיל 58 לאחר 33 שנות עבודה בתפקידים שונים, המשכתי כיועץ לתעשייה הפרטית בתחום הצעות טכניות מורכבות. בסופו של דבר פרשתי מהתחום העיסקי כדי להקדיש את עצמי לאמנות דיגיטלית ולצילום אמנותי.
האהבה שלי לצילום התעוררה כבר בילדותי, עם מצלמת קופסה פשוטה, והתפתחה לאורך השנים. לאחר הפרישה, שקעתי ביצירת דיוקנאות עצמיים – קומפוזיציות סוריאליסטיות ואינטואיטיביות החושפות את הזמן, הזהות, הזיכרון ותהליך ההזדקנות.
בנוסף לצילום, ההשכלה האקדמית שלי בפסיכולוגיה (תואר ראשון) ובספרות עברית והשוואתית (תואר שני) עיצבה את חזוני היצירתי באופן עמוק.
הסיפור הוא בלב עבודתי – תשוקה שהתבטאה גם בשני רומנים שפרסמתי. אני נמשך במיוחד לריאליזם הקסום, ז'אנר שפרח באמריקה הלטינית אצל סופרים כמו גבריאל גרסיה מארקס וחורחה לואיס בורחס, וביפן אצל סופרים כמו הרוקי מורקמי, שבו נעלמת ההבחנה בין מציאות לדמיון.
החוויות שעברתי לאורך חיי הותירו חותם בלתי מחיק על החזון האמנותי שלי. גדלתי במשפחה של ניצולי שואה, דבר שהוביל אותי למודעות מוגברת לזמן, לתמותה ולשבריריות הקיום. נושאים אלו שבים ועולים בעבודותיי, ומובעים באמצעים ויזואליים מטפוריים החושפים את הזמן, הזהות והזיכרון.
הרקע שלי בהנדסת אווירונאוטיקה הקנה לי גישה שיטתית ופתרונית, המשפיעה על הדרך שבה אני בונה את הקומפוזיציות שלי. עם זאת, אני מאזן את התפיסה האנליטית הזו עם הערכה עמוקה לסמליות ורגש, ומאפשר לאינטואיציה ולהתבוננות פנימית להנחות את התהליך היצירתי שלי. הדואליות הזו – בין דיוק לבין הפשטה, בין לוגיקה לדמיון – מגדירה את השפה האמנותית שלי.
לקישור למצגת המביאה דוגמאות מעולם יצירותיו של דב ללחוץ כאן.
לקישור לתרגום מאמר שפורסם במגזין של הגלריה האינטרנטית היוקרתית 1X. נא ללחוץ כאן.
